יום ראשון, 17 ביוני 2012

מקלאוסטרופוביה לאגורפוביה


בשבוע שעבר סיימתי סדנת צילום, הכותרת היתה "מקלאוסטרופוביה לאגורפוביה". הנחו את הסדנה דיוי בראל ויערה גור אריה מצילום בעם - מקום נהדר למי שאוהב צילום ואומנות. מי שמחפש מקום שמדברים בו בעיקר על "באיזה עדשה אתה משתמש?" או מתוכחים על "ניקון או קנון?" - זה לא המקום. כאן מדברים על צילום, על העין של הצלם ועל העין של הצופה. וזה לא שלא יודעים לדבר על טכניקה, וללמד אותה, אבל זה לא העיקר, זה האמצעי.



חגגנו את סיום הסדנה בתערוכה, ולהלן הטקסט שצרפתי לעבודה שלי:

תכתבו הצהרת אומן על העבודה שלכם. אני? אומן? לא ידעתי.
כששואלים אותי מה רציתי להגיד בתמונה, מה המסר, אני די נבוך, אם היו לי מילים אז אולי הייתי כותב אותם ולא מצלם.
קיבלתי מייל מדיווי על הסדנה הזו, ״מקלאוסטורופוביה לאגורופוביה״ ועוד כמה מילים מפוצצות, איזה כיף, גם לצלם וגם להתפלסף על זה.
בדרך כלל אני מצלם מהר, בלי לחשוב. תחשבו על קלאוסטרופוביה, תחשבו איפה אתם במרחב הזה. אה, ותביאו תמונה אחת. בדרך חשבתי מה גורם לי לקלאוסטרופוביה (אוף איזה מילה קשה לאיות), וחוץ מדברים נדושים כמו מעלית ואולי מקלט לא עלה לי כלום בראש.
אז מה אפשר לצלם בשביל להמחיש קלאוסטרופוביה? ואז עלה לי הרעיון הזה, על כל המקומות בבית שאנחנו לא באמת יודעים איך הם נראים מבפנים, מקומות סגורים, מגירות, ארונות, מכונת כביסה, מייבש, מיקרו, תנור.
אני לא יכול להכנס לשם אבל המצלמה כן. אני יכול להשאיר אותה לבד שם, בחושך, ואני יכול גם להביט עליה.

אז אתם מרגישים קלאוסטרופוביה? תסתכלו טוב, כשהדלת סגורה, מרגישים את הדחיסות אבל מספיק פתח קטן והכל נראה אחרת.

הקליקו לצפיה בתמונות שהצגתי בתערוכה.